ליאת מנהלת משאבי אנוש בכירה ומוערכת בקרב ההנהלה והעובדים, בשנות ה-40 הראשונות לחייה. נשואה, אם ל- 3. ליאת מגדירה את עצמה כאוהבת א.נשים. לדבריה, היא מוצאת בעובדים מקור למוטיבציות ולתחושת הערך שלה. שירות והשפעה הם עקרונות הפעולה המובילים אצלה. מציינת בפני שמעולם לא העלתה על דעתה שינוי קריירה. אם לדייק, התיאור שתואר לעיל, מתאר את ליאת עד לפני כ-5 חודשים. מזה 5 חודשים ליאת מתקשה לצאת מהמיטה. לא רק בבוקר, גם כשהיא חוזרת תשושה וחסרת אנרגיות לביתה, מתקשה לספק מענה ולתקשר עם ילדיה. לשאלתי על איכות מערכת היחסים שלה עם בן זוגה בתקופה זו, ליאת, מחייכת לעברי חצי חיוך מאומץ ומחזירה לי בשאלה, 'מה זו זוגיות'?!.  ליאת מתארת את עצמה ואת העבודה, בחודשים האחרונים, בהגדרות טכניות נטולות רגש ותשוקה. ליאת משתפת אותי שאינה מסוגלת להקשיב יותר לאנשים שסביבה. החדווה בעשייה נעלמה. עייפות כרונית ממלאה אותה. סף התסכול נמוך. כשאני מישירה מבט לעיניה- אני מוצאת מבט מזוגג ומצוקה גדולה.

שחיקה בעבודה מוגדרת כתהליך הנובע מאי התאמה כרונית בין האדם לעבודה, שבו העבודה דורשת מהאדם יותר ממה שהוא יכול לתת ונותנת לו פחות ממה שהוא צריך.

המגפה בעולם העבודה, שהאו"ם הגדיר במאה ה-20 כמחלה, במאה ה-21 עדיין אינה פחתה מעוצמתה. תהליך הלחץ, ה-stress  ואובדן השליטה, מביאים את העובד לדילול משאבים שמחסל את חווית החיים. סקר שבוצע על ידי חברת גיאוקרטוגרפיה, בעבור קרן מעגלים מצא ש-  41% מהישראלים מרגישים שחוקים בעבודה ורבים מהם אינם מרוצים מהמקצוע שבו הם עוסקים.

אתה מרגיש מותש, מנותק, לא יעיל, חסר אנרגיות ותכלית, אולי אפילו שכחת למה בחרת במקצוע שלך. עובד כבתוך סרט נע, מנותק מהצרכים של הלקוחות. לזמן אין שום ממד, בוקר, לילה- הכול נחווה אותו דבר. התשוקה היא זיכרון מעומעם ואתה מתחיל להטיל ספק בבחירת המקצוע שלך. השאלות מתחילות לנקר: האם אני בעבודה הנכונה? החברה הנכונה? הקריירה הנכונה?

פעם הרגשת להט לצאת לעבודה אבל עכשיו אתה חושש מיום ראשון ולא יכול לחכות עד להגעתו של יום שישי.  אלה הם סימנים קלאסיים לשחיקה ולאובדן תחושת השליטה. החוויה היא שכל מה שמסביבך פועל נגדך. מיקוד השליטה חיצוני- הבוס, הקולגות, הלקוחות, אשמים בהלך הרוח הזה. תחושת הקורבן חוסמת אותך מלנקוט בפעולה אפקטיבית שתשפר את מצבך.

זה הזמן להכיר ולשכלל (כל מיומנות נדרשת לאימון ולשכלול בכדי שתהפוך להרגל הטבוע בנו) את טכניקת ניהול מחשבות מכשילות. המיומנות הזו תאפשר לך לאזן את המחשבה המכשילה, הנחווית כמחשבה טוטאלית, באופן שיאפשר לך לנקוט בפעולה מקדמת ולחוות חווית רגשיות חיוביות, שיינסכו בך חווית שליטה וביטחון ויעוררו תחושות של הנע(א)ה.

אם נחזור לתחושת הקורבן, המחשבה שעשויה לקדם אותך להחזרת תחושת השליטה היא- אולי בסביבה שלי ישנם אנשים אשר תרמו למצב הנוכחי שלי, אבל באפשרותי לבחור בחירות שיאפשרו לי לשפר את איכות חיי המקצועיים והאישיים.
ההבנה שיש לך דרגות של חופש ויכולת בחירה יתרמו לעיצוב תחושת משמעות ושליטה בחייך.

הפעולות שתבחר לבצע, מתוך מחשבה שיש לך יכולת וחופש בחירה, יעוררו את הרגשות הנכונים, ולא להיפך.
כשאתה שחוק מהעבודה, קל לחשוב שלא משנה מה תבחר לעשות, הפעולה לא תשפיע עליך. הסיבה לכך היא שינויים פיזיולוגיים המתרחשים במוח ובגוף (חומרים כימיים והורמונים שמופרשים במח ובגוף כ- קורטיזול, אדרנלין, נוראדרנלין) שגורמים לך להתעניין פחות בפעילויות שבהם אתה חש נמרץ וחיוני. כדי ל'הרדים' את השריר שמנהל חוויות שליליות, הזכר לעצמך שאתה לא נדרש להרגיש רצון לעשות פעולה בכדי לבצע את הפעולה. למעשה, נקיטת פעולה מובילה לרצון גבוה יותר לבצע פעילויות חיוביות יותר בעתיד. הסיבה לכך היא שבמוח מופרש הנוירוטרנסמיטר דופמין שמעורר תחושה של מוטיבציה. הימצאותו תורמת לתהליך הלמידה, שגורם לך לבצע את הפעולה החיובית שוב ושוב.

כשאתה חש שנטענת מחדש באנרגיה קוגניטיבית ורגשית תוכל ביתר קלות למקד את הקשב שלך בצרכיך הנוספים, למשל, צרכים רוחניים (מטרות אישיות ומימוש עצמי), צרכים פיסיים, באמצעות לקיחת הפסקות במהלך יום העבודה (מחקרים מראים כי בני אדם נדרשים להטעין את עצמם מחדש כל 90-120 דק'). לצאת לאכול ארוחת צהרים עם עמיתים במקום לאכול בעמדה שלך ולוודא שאתה ישן מספיק שעות בלילה.

לסיכום, הטל ספק בהנחותיך לגבי הדרך שבה אתה נדרש לעבוד ומה אתה נדרש לעשות- האם באמת הנך נדרש לקחת איתך את העבודה הביתה? האם באמת הנך נדרש בכל יום לאכול בעמדת העבודה שלך? האם באמת אין באפשרותך לצאת להפסקות קצרות? האם באמת אין לך זמן לפתח תחביב/ים? האם באמת אין באפשרותך להאציל סמכויות ו/או לבקש הקצאת משאבים נוספים לניהול הפרויקט והנך נדרש לבצע את כל המשימות לבד?

וודא שלפחות יום אחד בשבוע אתה יוצא מהמשרד באור היום מה שיאפשר לך להשקיע אנרגיה מטעינה במעגלים חשובים נוספים בחייך, אלו שלא מצאת להם זמן עד היום. וודא שלצד פיתוח הקריירה שלך אתה מפתח לפחות תחביב אחד ומשקיע בו לפחות יום אחד בשבוע.

וודא שהנך ישן 7-9 שעות בלילה ואינך עובד עד השעות הקטנות של הלילה.

בדוק באילו משימות אתה יכול להאציל סמכויות ו/או לבקש הארכת מועד לסיום הפרויקט.

וודא שבמהלך השבוע שלך אתה מקדיש זמן ולב גם בפעילות ספורטיבית (משחררת אנדורפינים) ובכל הדברים שחשובים לך באמת- משפחה, זוגיות, הורות, לימודים, קהילה ופנאי, רוחניות (משמעות ומטרות בחיים).

וותר על הרצון לחוש שליטה מלאה ואמץ את הנחת היסוד שהנך עושה כמיטב יכולתך.

שווה לבדוק את הגבולות הנתפסים לביצוע המשימות בעבודה כדי לגלות מה יכול להשתפר בסביבתך.

התחל בקטן, במיוחד אם את חש מהוסס, למשל תוכל להחליט שיום אחד בשבוע אתה יוצא מהעבודה בשעה המקובלת ואולי אפילו לפני (באישור) ולא נשאב למשימות. או, השאר את הלפטופ ונייד העבודה בחדר העבודה ואל תכניס אותם לחללי המגורים.

צעדים קטנים אלה יאפשרו לאחרים ולך להסתגל בהדרגה למערכת היחסים החדשה שלך עם העבודה וגם לבחון את המשך הקריירה מתוך חוזק ובהירות- ולא מתוך תחושת שחיקה.

עם הזמן, סביר להניח שתרצה לשתף את עמיתיך בבחירות שלך ולבחון ביחד איתם את חלוקת האחריות המשותפת בפרויקטים או אפילו הוספת משאבים נוספים.
מומלץ לדון בפתיחות על התחושה והרצון גם עם הבוס שלך כדי לבחון ביחד אתו אילו פרויקטים הם בעדיפות הגבוהה ביותר ברבעון זה ואילו יכולים לחכות.

החיים לא חייבים להיות כמו שתמיד היו, בעומס, ריצת ספרינט ומאבק (עצמי).
שינוי הלך הרוח שלך ונקיטת פעולות קטנות יעזרו לך להתחיל בתהליך של החזרת הוויטאליות לחיים כמו גם את התקווה לגבי העתיד.